<h1>משמרת הבית לרשב"א על תוה"ב בית ששי שער שני</h1>
<h2>דף קז.</h2>
שנינו בפרק ראשון של מסכת ידים (מ"א) מי רביעית נוטלין לידים לאחד אף לשנים, מחצי לוג לשלשה ולארבעה, מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה. ר' יוסי אומר ובלבד שלא יפחות לאחרון שבהם מרביעית. וגרסינן בפרק כל הבשר (ק"ז, א') אמר רבה כלי שאין בו רביעית אין נוטלין ממנו לידים. ואקשינן עליה מדידיה, והאמר רבה כלי שאין מחזיק רביעית אין נוטלין ממנו לידים, הא מחזיק אע"פ שאין בו רביעית, ופריק לא קשיא הא לחד הא לתרין, דתנן מי רביעית נוטלין לידים לאחד אף לשנים, וקא מפרש התם משום דקא אתו משירי טהרה, דגרסינן התם (שם) אמר ליה רב אשי לאמימר קפדיתו אמנא, קפדיתו אחזותא, קפדיתו אשיעורא אמר ליה אין. איכא דאמרי אמנא וחזותא קפדינן, אשיעורא לא קפדינן, דתנן מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואף לשנים, ולא היא דשאני התם דקא אתו משירי טהרה, כלומר שכבר היה שם רביעית כשהתחיל הראשון ליטול ידיו. ופירש רבינו שמשון ז"ל אפילו בנוטלין זה אחר זה, ויש מפרשים שבקלוח אחד יורד מן הראשון לשני. גרסינן בירושלמי דברכות פרק אלו דברים (ה"ב) וכן בפרק שני דחלה (ה"א) תני המים שלפני המזון רשות, ושלאחר המזון חובה, אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניים נוטל ואינו מפסיק, מהו נוטל ומפסיק, ר' יעקב בר אחא אמר נוטל ושונה. ר' שמואל בר יצחק בעי נוטל ושונה, ואת מר רשות, אית בעי מימר מהלך ארבעה מילין, ואת מר רשות. פירש הראב"ד ז"ל שופך פעם אחת ומפסיק, ואחר כך שופך פעם שניה, כדי לטהר המים הראשונים, וכמו ששנינו בפרק שני דמסכת ידים, מים ראשונים מטהרין את הידים שניים מטהרין את המים שעל גבי היד. ואני תמיה, אחר שהראשונים מטהרין את הידים מה לנו לטהר את המים שעל הידים, והלא הידים כבר נטהרו ואין המים הראשונים מטמאים אותן, שאם כן מה טהרו המים הראשונים, ורבינו שמשון ז"ל נראה שפירש נוטל ומפסיק שאם נטל [ידיו תחלה בשטיפה אחת, עד הפרק, דיו ומנגב ידיו והן טהורות, אבל אם נטל] פלגא דידיה ואחר כך שופך על החצי האחר של יד, קודם שינגב החצי שנטל ראשונה, ידיו טמאות מפני [שחזרו] המים שיצאו חוץ למקום שנטל ראשונה, וטמאו את המים שעל מה שנטל ראשונה, אלא כיצד הוא עושה, מפסיק ביניהם בנגוב ומנגב ואחר כך יטול. ולפי פירושו אתיא דלא כר' ינאי, דאמרינן בפרק שני דגיטין (ט"ו, ב') אלא דקא משי פלגא פלגא דידיה, הא אמרי דבי ר' ינאי ידים אינן טהורין לחצאין. תוספתא (פ"א, ה"א) אחד הנוטל ידו אחת, ואחד הנוטל שתי ידיו, אחד ידו של גדול ואחד ידו של קטן, צריך מרביעית, רשב"ג אומר שתי ידיו של שנים נדונות כשני אנשים, כיצד שנים שנטלו לשתי ידיהם מרביעית, לא יחזור השני ויטול ידיו משירי רביעית. ופירש רבינו שמשון ז"ל לא יחזור השני ויטול ידיו כלומר ידו השניה, דמתחלה לא נטל אלא ידו אחת, וזאת השניה נעשית כיד אדם אחר שלישי, ומי רביעית נוטלין לשנים אבל לא לשלשה. [תורת הבית הארוך לרשב"א בית ששי שער שני]. בשער השני כתוב שם גרסינן בירושלמי דברכות בפרק ואלו דברים, תני מים שלפני המזון רשות, לאחר המזון חובה, אלא שבראשונים נוטל ומפסיק, ובשניי' נוטל ואינו מפסיק מהו נוטל ומפסיק, ר' יעקב בר' אחא אמר נוטל ושונה. רבי שמואל בר יצחק בעי נוטל ושונה ואת אמרת רשות, אית בעי מהלך ארבעת מילין ואת אמרת רשות, פירש, רבי שמואל בר רב יצחק מתמיה כיון שדקדקו חכמים לומר להיות נוטל ושונה, היאך אתה אומר רשות, ואחרים שואלין כיון שאתה אומר במים ראשונים שצריך להלך בשבילן ארבעה מילין, כמו שנזכר באותה שמועה למעלה בירושלמי, היאך אתה אומר רשות, וענין נוטל ושונה פי' הראב"ד ז"ל שופך פעם אחת ומפסיק, ואחר כך שונה פעם שניה, כדי לטהר המים הראשונים כמו ששנינו בפרק שני דמסכת ידים, מים ראשונים מטהרין את הידים, שניים מטהרין את המים שעל הידים. וכתב המחבר ואני תמה, אחר שהראשונים מטהרין את הידים, מה לנו לטהר את המים שעל הידים, והלא הידים נטהרו ואין המים הראשונים מטמאין אותם, שאם כן מה טהרו המים הראשונים ע"כ. ודבריו תמהים מאד, והלא ענין ידים אין בו ענין משורת הדין אלא כולו משערין אותו ברואין, שהרי הדברים מעיקרן מתמיהין שיהא אבר אחד טמא, ושאר הגוף טהור, ויהא מיטמא מולד הטומאה ואדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה, ויהא אבר אחד מיטהר בפני עצמו, ויהא מיטהר בשאובה ובכלים, אלא כלן תקנות חכמים, ועיקרו של דבר למדו אותו חכמים מקידוש ידים ורגלים, ובדין הוא לפי דבריהם שאמרו שהידים טמאות שניות, ושני עושה משקין תחלה, שאי אפשר לידים בנטילה שהרי המים מיטמאין מן הידים, אלא שעשו המים כמקוה לענין טהרת הידים ולא לענין גופן של מים, ואמר שהמים השניים מטהרין את המים הראשונים. ואמרו שאם יצאו מים ראשונים שבאין לטהר הידים חוץ לפרק, וחזרו לפנים מן הפרק, שמטמאין את הידים דכיון דידים שניות עושות המשקין תחלה, ומטמאין את הידים, והם לא תקנו שלא יחזרו המים ויטמאו את הידים אלא למה שתקנו נטילה, והיינו עד לפרק, שהם אינן חוזרין לטמאות, ואפילו חוץ לפרק אין המים שהם חוץ לפרק מטמאין במקומן כל זמן שלא יחזרו, שאם כן אין לדבר סוף אבל חזרו המים שהם חוץ לפרק לפנים מן הפרק, כיון שהיו במקום שאינו בנטילה בעיקר תקנה, הרי הן מטמאין, וכל היד היא בגזרה זו של טומאה עד חבור קנה הזרוע, ומכל מקום לא תקנו נטילה אלא עד הפרק, וצריך לו ליזהר שלא ליגע באוכלין במותר ידו. [בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית ששי שער שני]. עוד שם בשער השני כתב גרסינן בירושלמי דברכות פרק אלו דברים וכן בפ' ב' דחלה וכו'. אמר הכותב הרבה דברים בלא הועיל למה שתמה על המחבר, ואם עיקר דבריו לומר שעשו הכל הלכתא בלא טעמא, מה לו להאריך כל כך, לימא גזרות נינהו ושוינהו כהלכתא בלי טעמא, ואם תמה המחבר למה אמרו כך ואיך אפשר שיהיו המים הראשונים טמאין וצריכין טהרה, ושהיו הידים טהורין, למה תמה כל כך הוא על תמיהתו, ומה התמה הגדול שמצא בזה ומה הטעם שנתן בדבר, וליתן טעם לתמיהתו זאת הגדולה אולי היה לו לומר שמא עשאום כמי חטאת, שהנושא בשיעור הזאה טמא ומי שמזין עליו טהור, ואם עשו המים הראשונים כמקוה לידים ולא לענין גופן של מים, ואמת שאמרו שהמים השניים מטהרין את הראשונים וכי זה מוציא מידי תמה אדרבה מוסיף תמה על תמה, דאדרבה כיון שהמים הראשונים טמאין איך מטהרין אותן השנים, אדרבה היה למים הראשונים לטמא את השנים להיות תחלה, כל שכן שלא יטהרו את הטמאים, ועוד כיון שנטהרו הידים במים הראשונים, מה אנו צריכין למים שנים לטהר את הראשונים, אפילו נגב את ידיו, בלי שישפוך עליהן מים שניים ידיו טהורות, אלא שהמים טמאים שאם יגע למקום שנפלו או למקום ששפשף ידיו בהן, חוזרות ומטמאות וכמו ששנינו בפרק שני דמסכת ידים (מ"א) נטל ידו אחת משטיפה אחת ידו טהורה, שתי ידיו משטיפה אחת ר' מאיר מטמא עד שיטול מרביעית ועל כן אמר המחבר שרבינו שמשון פירש מפסיק ושונה אם נטל חצי ידו מפסיק ומנגב ואחר כך שונה ונוטל החצי האחר כמו שכתוב בחבור ולא שיהא צריך לשפוך על ידיו שתי פעמים מים שניים אחר ראשונים על כל פנים. ועוד כתב המגיה הזה בסוף דבריו, כל היד היא בגזרה זו של טומאה עם חבור קנה הזרוע, ומכל מקום לא תקנו נטילה אלא עד הפרק, וצריך לו ליזהר שלא ליגע באוכלין במותר ידו ע"כ. וזו ודאי טעותא רבתי היא, דלא אמר נטילה לתקלה, אם יטול ידיו עד פרק אמצעי של אצבעותיו ואפילו עד פרק אחרון שבאצבעותיו, בין לחולין בין לתרומה, ידיו אסורות מלאכול ומלבצוע, כי איך יבצע ולא יגע בפס ידא, ואלו היה כן היה להם לתקן על כל פנים לכולי עלמא בין לזה בין לזה עד סוף פיסת היד, אלא שהדבר פשוט שלא גזרו עליהן אלא עד הפרקים לכל חד וחד כדאית ליה, וכשנוטל עד הפרק בוצע ונוגע ואוכל ואינו חושש.
שנינו בברייתא בסוף פרק שלשה שאכלו (ברכות נ', ב') יין עד שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי העץ, ונוטלין ממנו לידים, משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואין נוטלין ממנו לידים. ומסתברא דבין למר ובין למר לא אמרו אין נוטלין ממנו לידים, אלא משום שאסור להשתמש ביין ולזלזל בו אחר שיהא עומד בעלויו וראוי לברך עליו בורא פרי הגפן, ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד בין כך ובין כך אם נטל ידיו בו, עלתה לו נטילה. אבל רש"י ז"ל פירש קודם שיתן לתוכו מים עדיין לא נשתנה לעלויא, ומי פירות בעלמא מקרי, ומשנתן לתוכו מים, שם יין עליו ואין נטילה אלא במים. והראשון נראה לי עיקר. והראב"ד ז"ל פירש שלא לנטילת ידים המכשירין לאכילה קאמר, דאין נטילה אלא במים, דמשום סרך תרומה הוא ועשאוה כמקוה לתרומה, ואין כל המשקין כשרין למקוה אלא מים, אבל נטילת ידים לנקיות קאמרי, ובהלכות נטילת ידים שחבר הוא ז"ל פירשה לנטילת ידים המכשירין לאכילה, וכן ודאי נראה, דאי לא לימא ואין רוחצין בו את הידים שאין נטילה אלא על שם נטלא, שצריך ליטול בכלי. [תורת הבית הארוך לרשב"א בית ששי שער שני]. גרסינן בסוף שלשה שאכלו, יין עד שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי העץ, ונוטלין ממנו לידים, משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן, ונוטלין ממנו לידים. וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בורא פרי הגפן ואין נוטלין ממנו לידים. פי' הא ודאי פשיטא דלאו אנטילת ידים להכשר אכילה קאמר, שאין נטילת ידים במשקין אלא במים, שמעין טהרה עשאוה כמקוה, ודוגמא דקידוש ידים, אלא לנקיות בעלמא ומשום הפסד אוכלין נגעו בה ואלו דברים פשוטים ומחוורין שלא כדברי המחבר. [בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית ששי שער שני]. עוד שם גרסינן בסוף שלשה שאכלו, יין עד שלא נתן לתוכו מים וכו'. אמר הכותב קורא אני עליו את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה עם הסוסים, והנה הרב המובהק הראב"ד ז"ל פירשה לנטילת ידים, בחבורו שחבר בהלכות ידים, ואני אומר הדין עמו, מדקתני נוטלים לידים ואין נוטלין לידים, שאלו משום הפסד אוכלין, רוחצין ואין רוחצין הוה ליה למיתני, עוד דאף במה שכתב נשתבש וכי עד שלא נתן לתוכו מים אין חוששין להפסידו, ומאי לא נתן לתוכו מים ונתן לתוכו מים, אלא היה לו לומר שכל שנתן לתוכן מים נשתנה לעילויא הואיל והוכשר לברכה ואין מזלזלין בו, אלא עד שלא נתן לתוכו מים לא נשתנה לעילויא, ואין חוששין לזלזולן כל שצריך לו לנקות בו את ידיו. ורש"י ז"ל פירש עד שלא נתן לתוכן מים עדיין לא נשתנה לעילויא, ומי פירות בעלמא מיקרי, אבל משנתן לתוכו מים שם יין עליו ואין נטילה אלא במים. וכבר כתב המחבר בחבורו שיש אומרים שאינו משום נטילה, אבל תפש בעיקר מה שכתב הראב"ד ז"ל בחבורו, והוא הנכון. גם מלשון רש"י ז"ל שכתבתי נראה שאף הוא פירשו לענין נטילה ממש, וכל שנקרא מי פירות כשרין לנטילה והיינו שאין פוסלין את המקוה בשלשת לוגין ובנתן סאה ונטל סאה עד רובו.
